מבוא

בעל חברה פרטית שהחברה שבבעלותו צברה רווחים עשוי לשאול שאלה שנראית פשוטה: כיצד נכון למשוך את הכסף מהחברה?

בפועל, אין תשובה אחת שמתאימה לכל בעל חברה. משיכת כספים כמשכורת, חלוקת דיבידנד ומשיכת כספים שנרשמת בכרטיס בעל המניות הן פעולות שונות מבחינה חשבונאית ומיסויית, ולכל אחת מהן השלכות אחרות.

הבחירה אינה צריכה להיעשות רק לפי שיעור המס המיידי. יש לבחון את רמת ההכנסה הכוללת של בעל המניות, צורכי המחיה שלו, רווחי החברה, יתרות העודפים, הפקדות סוציאליות, מס יסף ככל שהוא חל, משיכות קודמות מהחברה ותוכניות החברה לשימוש ברווחים.

1. משיכת כספים מהחברה כמשכורת

כאשר בעל מניות עובד בחברה ומקבל ממנה משכורת, מבחינת החברה מדובר, בכפוף לכללים הרלוונטיים, בהוצאת שכר. מבחינת בעל המניות מדובר בהכנסת עבודה החייבת במס בהתאם למדרגות המס החלות עליו.

למשכורת מתווספות גם השלכות של דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, הן מצד העובד והן מצד החברה כמעסיקה. לבעל שליטה בחברת מעטים קיימים בביטוח הלאומי שיעורים וכללים ייעודיים.

מצד שני, שכר מאפשר לבעל החברה לנהל באופן שוטף הפקדות לפנסיה ולמכשירים סוציאליים רלוונטיים, בהתאם לתקרות ולהוראות הדין.

לכן, השאלה אינה האם "משכורת יקרה יותר מדיבידנד", אלא מהו גובה השכר המתאים לבעל המניות בהתחשב במכלול הכנסותיו ובצרכים האישיים והעסקיים שלו.

חשוב לציין כי המס על המשכורת מתחיל במדרגת המס הנמוכה של 10% אך המשכורת מחוייבת גם בדמי ביטוח לאומי לעומת דיווידנד שהמס בגינו (לבעל מניות מהותי) נע בטווח של 30-35%.

2. חלוקת דיבידנד לבעל המניות

דיבידנד אינו הוצאה של החברה. הוא מחולק מתוך רווחים שניתן לחלקם בהתאם להוראות החוק השונות, לאחר שהחברה כבר נשאה במס החל על רווחים אלה.

זהו הבסיס לשיטת המיסוי הדו-שלבית: בשלב הראשון החברה משלמת מס על רווחיה, ובשלב השני, כאשר הרווחים מחולקים לבעלי המניות, חל מס על הרווחים שחולקו (=הדיבידנד).

שיעור המס על דיבידנד ליחיד הוא ככלל 25%, ולבעל מניות מהותי 30%. בהתאם לרמת ההכנסה הכוללת של בעל המניות עשוי לחול גם מס יסף בשיעור של 5%.

לכן, השוואה של "30% מס על דיבידנד לעומת שיעור המס על משכורת" אינה השוואה נכונה. הדיבידנד מחולק מכסף שכבר מוסה ברמת החברה. שילוב של מס החברות ומס על הדייוידנד (המיסוי הדו-שלבי) מעמיד אותנו למעשה באותו שיעור מס שולי מקסימלי החל על יחידים.

3. האם אפשר פשוט למשוך כסף מהחברה ולרשום אותו כהלוואה לבעל המניות ?

כאן חשוב במיוחד לדייק.

בעל חברה עשוי למשוך כספים במהלך השנה ולרשום אותם בכרטיס חו"ז של בעל המניות. העובדה שהמשיכה נרשמה בספרים כ"הלוואה" או כיתרת חובה של בעל המניות אינה מבטיחה שהכסף יוכל להישאר בידיו ללא אירוע מס.

סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה נועד להתמודד, בין היתר, עם משיכות של בעלי מניות מהותיים מחברות שבשליטתם. ההוראות מתייחסות הן למשיכת כספים והן, במקרים מסוימים, להעמדת נכסי החברה לשימוש בעל המניות לדוגמא: מגורי בעל המניות בדירת מגורים השייכת לחברה).

כאשר מתקיימים תנאי הסעיף והכספים אינם מוחזרים בהתאם להוראות ולמועדים הקבועים בדין, המשיכה עלולה להפוך להכנסה חייבת אצל בעל המניות. סיווג ההכנסה תלוי בנסיבות ובין היתר בקיומם של רווחים בחברה וביחסים בין החברה לבעל המניות.

לכן "הלוואה לבעל המניות" או "יתרת חובה של בעל מניות", אינה מהווה עוד דרך אוטומטית לדחות מס על משיכת כספים מהחברה.

4. חשוב להבחין בין הלוואה לחברה לבין משיכה מהחברה

המונח "הלוואת בעלים" עלול לבלבל שכן הוא משמש לעיתים לשתי פעולות הפוכות לחלוטין.

במקרה הראשון, בעל המניות מלווה כסף לחברה. במקרה כזה החברה חייבת כסף לבעל המניות.

במקרה השני, בעל המניות מושך כסף מהחברה ונוצרת יתרת חובה שלו כלפי החברה.

מבחינה מיסויית מדובר במצבים שונים לחלוטין. וכן חשוב לבדוק מה עומד בפועל מאחורי היתרה המופיעה בכרטיס בעל המניות ולא להסתפק בכותרת החשבונאית שניתנה לה.

5. האם נכון לבחור רק באחת משלוש האפשרויות?

לא בהכרח.

במקרים רבים תכנון נכון של משיכות בעלים אינו מבוסס על בחירה מוחלטת בין משכורת לדיבידנד, אלא על שילוב ביניהם.

לדוגמה, בעל מניות פעיל עשוי לקבל שכר חודשי שמתאים לעבודתו ולצרכיו השוטפים, ובתקופות שבהן החברה צברה רווחים ויש לה יכולת חלוקה, לבחון גם חלוקת דיבידנד.

לעומת זאת, יצירת יתרת חובה מתמשכת בכרטיס בעל המניות אינה יכולה להפוך לתחליף קבוע למשכורת או לדיבידנד שכן בהתאם לפקודת מס ההכנסה, על בעל המניות להשיב יתרה זו (אם עברת את ה-100,000 ₪) בתוך "שוטף + שנה מיום משיכת הכספים והוא מנוע מלשוב ולמשוך אותם במשך שנתיים שלמות מיום השבת הכספים לחברה.

6. כיצד שינויי החקיקה בנושא חברות מעטים משפיעים על ההחלטה?

הדיון במשיכת רווחים מחברה קיבל בשנים האחרונות משמעות נוספת.

במסגרת תיקון 277 לפקודת מס הכנסה הורחבו, החל משנת 2025, הוראות הנוגעות לחברות מעטים ולייחוס הכנסות מסוימות לבעלי המניות. בנוסף נקבעו הוראות שנועדו להתמודד עם צבירת רווחים בחברות כאשר הם אינם משמשים את הפעילות העסקית באופן המצדיק את המשך צבירתם.

רשות המסים אף מפעילה כיום סימולטור ייעודי לבחינת ייחוס הכנסה חייבת לפי סעיפים 62א(א1), 62א(א2) ו-62א(א3).

המשמעות היא שהגישה שלפיה בעל חברה יכול פשוט להשאיר רווחים בחברה לאורך זמן ולבחור בעתיד מתי וכיצד למשוך אותם דורשת כיום בחינה רחבה יותר של הוראות המס החלות על החברה הספציפית.

7. אז מה עדיף: משכורת או דיבידנד?

אין יחס קבוע בין משכורת לדיבידנד שמתאים לכל בעלי החברות.

לפני קבלת החלטה יש לבחון, בין היתר:

• מהי ההכנסה השנתית הצפויה של בעל המניות מכל המקורות?
• כמה כסף הוא צריך למשוך מהחברה לצרכיו האישיים?
• מהו הרווח הצפוי של החברה ומהי יתרת הרווחים שנצברה בה?
• האם קיימת יתרת חובה של בעל המניות כלפי החברה?
• האם בעל המניות עובד בפועל בחברה ומהו השכר המשולם לו?
• מהן ההשלכות של מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס דיבידנד ומס נוסף?
• האם החברה זקוקה לרווחים לצורך השקעות, מימון פעילות או התרחבות?
• האם חלות על החברה ובעליה הוראות מיוחדות הנוגעות לחברות מעטים?

רק לאחר בחינת הנתונים ניתן להשוות את החלופות ולבנות מדיניות משיכת כספים המתאימה הן לבעל המניות והן לחברה.

לסיכום

הכסף שנמצא בחשבון הבנק של חברה בע״מ אינו הופך לכספו הפרטי של בעל המניות רק משום שהוא בעל החברה.

משכורת, דיבידנד ומשיכת כספים באמצעות כרטיס בעלים הם מסלולים שונים, שלכל אחד מהם השלכות חשבונאיות ומיסויות שונות. במיוחד לאור השינויים שחלו במיסוי חברות מעטים, מומלץ לתכנן את משיכת הכספים כחלק מתכנון המס השנתי ולא רק כאשר בעל המניות זקוק לכסף באופן מיידי.

בחינה מוקדמת של השכר, הדיבידנדים, יתרות בעלי המניות והרווחים שנשארים בחברה יכולה למנוע טעויות מס ולסייע בקבלת החלטות נכונה יותר.

הערה מקצועית: המאמר מציג עקרונות כלליים ואינו מחליף בדיקה פרטנית של נתוני החברה ובעל המניות והוראות הדין החלות במועד ביצוע הפעולה.